מצאנו כי חכמינו הקפידו על מסירת ההלכה בשם אומרה . במסכת אבות פ"ו מ"ו שנינו : " כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם . " ובירושלמי , שבת פי"ט ה"ט , איתא : 42 " ר' זעירה בשם ר"א כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה . " ועוד בירושלמי ( שם , פ"א : ( ב"ה "ר' חזקיה ר' ירמיה ר' חייא בשם ר' יוחנן אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה . " נראה שהרעיון הנמצא במאמרים אלו הוא , כי בהזכירנו את החכמים 40 י' קוטשר , הלשון והרקע של מגילת ישעיהו , ירושלים , תשי"ט , עמ' . 462 קוטשר הפנה שם לאלה שכבר דנו בפרשנות מלה וו , וביניהם גם מ '' צ סגל . יש להוסיף על כך את ספת של סגל מבוא המקרא , ספר רביעי , מהד' שניה , ירושלים , תשי"א , עמ' 868 והערה . 58 ראה נם : מ' בר אשר , 'נשכחות כלשון התנאים , ' בתוך : מחקרי לשון , מוגשים לואב בן חיים , ירושלים , תשמ"ג , עמ' 91-88 ( להערתו בדבר הנוסח בכיי קאופמן : מגביה , במקום : מגיה , יש לומר בדרך ההפלגה עפ '' י הסבת של קוטשר , שהמגיה "מגביה'' את האות החדשה , שהרי הוא תשם אותה על גבי קודמתה . בר אשר הסביר חילוף זה באופן אחר . ( 41 לכשתרצה לומר , אולי יש להגיה בדברי הערוך ...
To the book