עד עתה דיברנו על הגהות של ספרים שבכתב . ברור כי גם בשינון על פה יכולות להיות טעויות , והשאלה היא מה היה המונח המציין "הגהות" בתקופה זו . בה עדיין לא כתבו ספרים והלימוד נעשה בעל פה . תשובה לכך שמענו בירושלמי מעשר שני רפ ) ה" דף נה : ( ד"ע זונא שאל לרבי מה ניתני כרם רבעי או נטע רבעי , אמר לון פוקון שאלון לר' יצחק רובא דבחנת ליה כל מתניתא ... ר' זעירא מקבל לסביא ( פני משה 1 היה קובל על אלו הזקנים ) דהוון ביומוי דר' יצחק רובא דלא בחנון כל מתנייתא מיניה . הפועל "בחן" הנזכר כאן מציין הגהה שבעל פה , וכך פירושו של הירושלמי . ר' זעירא 29 קבל על הזקנים משום שלא הגיהו ( בע"פ ) את משנתם על פי משנת ר' יצחק רובא שהיה התנא של רבי , וברור שכל משנתו של רבי בחונה היא אצלו , ואפילו רבי עצמו נזקק לו כמו שראינו כאן . כעין זה מצאנו ביבמות י סע"א : "בדקה לוי במתני . "' וכתב רש"י : "הגיהה והוסיפה לאמו אנוסת אביו במשנתו . " ובפירוש הריב"ן שם , מהד' קופפר , ירושלים תשל"ז : " הגיהה בסדר הברייתא שהיה שונה , ולא הגיהה ממש שהם לא היו כותבים תלמוד , אלא 27 אבל מהרש"א בחידושי אגדות פירש , שהכוונה בספר חדש שלא הוגה מע...
To the book