על פי פשוטה של המשנה , ע"ז ב , י / "אלו דברים של גויים אסורין ואין איסורן איסור 1 הנאה ... והפת והשמן שלהן — " ... משמע שהשמן איסורו מגופו , ושגזרו על כל שמן , גם אם אין חשש שנתערב בו איסור . גם רב פירש בדרך זו את טיב איסורו של השמן , כפי שעולה ממימרות שנמסרו בשמו בסוגיית הבבלי שם לו ע"ב : "אמר באלי אמר אבימי נותאה משמיה דרב פיתן ושמנן יינן ובנותיהן כולן משמונה עשר דבר הן ... וגניבא משמיה דרב אמר כולן משום עבודה זרה גזרו בהן דכי אתא רב אחא בר אדא א"ר יצחק גזרו על פיתן משום שמנן מאי אולמיה דשמן מפת אלא על פיתן ושמנן משום יינן . " ... הסוגיא שהגיהה את דברי רב אחא בר אדא אמר ר' יצחק , ושהסמיכה וקשרה את דבריו לדברי גניבא שאמר משמיה דרב , מניחה כנראה , שגם ר' יצחק סובר כרב שהשמן איסורו מגופו , וכפי שעולה מפשוטה של המשנה . אולם לפי נוסח דברי שמואל בסוגיא , שם לו " א"ע זליפתן של גוים , " כפי שזה מצוי אצל שניים מן הראשונים , במקום הנוסח שלפנינו "זליפתן של כלים טמאים — או : כלים אסורים 2 — אוסרתן ; " וכבר העלינו במקום אחר , שלדעת שמואל שמן של גויים איסורו משום תערובת ואינו מגופו , ומשום כך האיס...
To the book