פתח דבר

לאחר שדן בדיני מאכלות האסורים מן התורה , מייחד הרמב"ם את הדיבור על איסורי חז"ל שמגמתם להרחיק את ישראל מן הגויים ומתרבותם . וזה לשונו בהלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה ט : ויש שם דברים אחרים אסרו אותן חכמים , ואע"פ שאין לאיסורן עיקר מן התורה גזרו עליהן כדי להתרחק מן הגוים עד שלא יתערבו בהן ישראל ויבואו לידי חתנות . ואלו הן : אסרו לשתות עמהן ואפילו במקום שאין לחוש ליין נסך , ואסרו לאכול פיתן או בישוליהן ואפילו במקום שאין לחוש לגיעוליהן עניינו של המחקר שלפנינו הוא בעיקר חקר גזירות הרחקה אלה : האיסור על האכילה עם הגוי , האיסור על שמנן והאיסור על בישוליהן והמסתעף מהן ועוד . הרמב"ם אינו מזכיר בדבריו את האיסור על שמנן של גויים משום שהאיסור הותר מאוחר יותר , כמפורש במשנה ע"ז ב ו . כל אחד מפרקי הספר דן בסוגיא העומדת בפני עצמה , שלבירורה עסקנו במקורותיה התנאיים והאמוראיים על מקבילותיהם ובספרות הפרשנית למקורות אלו . חלק מן הנושאים נידון בפרק אחד בלבד , ואילו לנושאים אחרים שהיקפם רחב הוקדשו פרקים מספר . הפרקים של בירורי הסוגיות סודרו על פי סדר הסוגיות בבבלי במסכת עבודה זרה . סוגיות אחדות שאינן עוסק...  To the book