|
|
כנגד המקורות שנידונו לעיל , שלפיהן 'המלך לא דן' וכו י , עומדת הסוגיה בתלמוד הירושלמי , השונה מן המקורות התנאיים ומן הסוגיה הבבלית הן במסקנותיה הן ברטוריקה שלה : ' מלך לא דן ולא דנין אותו ' כול . ' 'לא דן , ' והכת' [ והרי כתוב : [ 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו' ( שמואל ב ח , טו ) ות [ י ] מר הכן [ ואתה אומר כך ?[ 44 שפירא , כי המשפט לאלוקים ( הערה 39 לעיל . ( שפירא מעיר שם כי הירושלמי הסתייג כנראה מן התפיסה הנועזת הזו ומיתן אותה : 'וכי איפשר לבשר ודם לדון את בוראו ? אלא אמר הקב"ה : אנא אמרית דיהא לראובן ק [ מאה ] דינר ולשמעון ולא כלום = ) אני אמרתי שיהיה לראובן מאה דינר ולשמעון לא כלום , ( ואת נוטלן מזה ונותנן לזה שלא כדין , עלי לשלם לו וליפרע מאותו האיש : ' סנהדרין א , א ( יח . ( א"ע בית הדין אינו דן את הקב " ה אלא רק מחייב אותו , בשל אחריותו לעשיית צדק , להתערב . ברם נראה כי אין זה פשוטה של הברייתא . אמור מעתה : היה דן הדין זיכה הזכיי [ זכאי ] וחייב החייב , היה החייב עני נותן לו משלו , נמצא עושה דין לזה וצדקה לזה . ר ' [ רבי ] אומר : היה דן וזיכה הזכיי וחייב החייב מעלה עליו המקום ...
To the book |
|
|