נשים, משפט ובריאות נפש

רקפת זלעט'ק ונדב דו'דוב *' ץ' א . מבוא החל באמצע המאה השמונה עשרה הפך השיגעון למחלת נפש , לסוג של סטייה שיש לטפל בה בכלים רפואיים ומשפטיים . האחריות לטיפול בחולה הנפש הועברה מהמשפחה ומהקהילה המקומית לידי מוסדות השלטון תחת קבוצה מקצועית מוגדרת של רופאים , שהחזיקה בסמכות לאבחן אנשים כחולי נפש ולטפל בהם במוסדות מיוחדים . בתקופה זו התפתחה זיקה בין המשפט לפסיכיאטריה . האחרונה נזקקה למשפט כדי שתוכל להפעיל את סמכויותיה הרפואיות , בהן בראש ובראשונה הוצאת צווים לאשפוז כפוי של חולי נפש . מנגד , טענה לאי שפיות של מועמדים לדין הצריכה את הכנסתם של מומחים פסיכיאטריים אל תוך כותלי בית המשפט , כדי שיספקו חוות דעת רפואית ויקבעו את מצבו הנפשי של הנאשם . התבססות הקשר בין הפסיכיאטריה והמשפט התרחשה על רקע תהליכי מדיקליזציה ולגאליזציה של מחלות הנפש במפנה המאה העשרים , עליית הקרימינולוגיה כדיסציפלינה מדעית ופרסום מחקרים שהצביעו על הקשר שבין מחלות נפש , תורשה , סביבה ופשע . חולי הנפש נתפסו בתקופה זו יותר מבעבר כמפריעים את הסדר הציבורי ומכאן בכאלו שהטיפול בהם מצריך רגולציה רפואית וחוקית . תהליך זה של 'הסדרת' ה...  To the book