החלום ושברו

טל ואביטל ירוס חקק הן בנות זוג , ומאז 1989 מנהלות משק בית משותף . השתיים חולקות את כל רכושן והן אימצו כל אחת את שם משפחתה של חברתה . בשלב מסוים החליטו להקים משפחה . האחת ילדה שני ילדים , והאחרת ילדה ילד אחד , והן מגדלות את הילדים יחד , במשמורת משותפת ומתוך מחויבות עמוקה , אם כי כל אחד מן הילדים יודע מי היא אמו הביולוגית . בהסכם כתוב שערכו ביניהן נטלה כל אחת אחריות על הילדים שייוולדו בעתיד לרעותה , והן גם ערכו צוואות בהתאם . אולם להסכם מסוג זה אין כל תוקף משפטי , הוא נטול ערך מן הפן הפורמלי , ולכן חמש שנים מאוחר יותר הן פנו לבית משפט לענייני משפחה כדי שכל אחת תקבל צו אימוץ על ילדי רעותה . בית המשפט למשפחה לא אישר את האימוץ , והן עירערו לבית המשפט המחוזי , שגם הוא סירב לבקשתן ברוב דעות ולא נתן את הצו המבוקש . בשלהי 2001 קיבלו בנות הזוג ירוס חקק אישור לערער לבית המשפט העליון . השאלה שעמדה כעת בפני בית המשפט העליון היתה עקרונית ערכית , וברק , כהרגלו בתיקים מן הסוג הזה , קבע מיד הרכב מורחב לדיון בבעיה . מבחינתו לא היה זה מקרה פשוט כלל ועיקר . ככל שהדברים נוגעים להשקפת עולמו האישית , הוא לא...  To the book