פרק שלושה עשר עסקאות בדיבור

מבוא לפי ההלכה 'המקח אינו נקנה בדברים . ' כפי שכבר צוין לעיל , גם התחייבות דורשת בדרך כלל מעשה קניין כדי שתהיה תקפה . אולם מה הדין במקום שנהגו לקנות או להתחייב התחייבויות מהתחייבויות שונות באמצעות דיבור , האם אז יהא תוקף לקניין ? לשון אחרת : היש תוקף לקניין סיטומתא גם כאשר הוא מבוצע בדיבור בלבד ? בנושא זה יעסוק פרקנו . יודגש , ענייננו בפרק זה בקניין בדברים , היינו קניין המתבצע בדיבור , ולא בשאלת ' קניין דברים . ' המונח האחרון , המכונה גם 'דבר שאין בו ממש , ' עניינו הקנאת זכות לעשיית פעולה , והבעיה בהקנאתו נעוצה באופיו הבלתי ממשי של מושא הקניין . אנו , לעומת זאת , עוסקים כאן בשאלת דרך הקניין , האם יש תוקף להקנאה או להתחייבות בנוגע לעניינים ממשיים ושאינם ממשיים הנעשות באמצעות דיבור . ו בבא מציעא מט , ע"א ; רמב " ם , מכירה א , א ; שולחן ערוך , חושן משפט קפט , א . וראו : ברנד , התחייבות . על 'הדברים הנקנים באמירה ' ועל סוגיות 'בההיא הנאה , ' המהווים חריג לכלל זה , ראו לעיל עמ י . 20-ו 7 על חריגים נוספים ראו : איתמר ורהפטיג , 'התוקף המשפטי של הסתמכות על דיבור במשפט העברי , ' מחקרי משפט , ב ...  To the book