ו. סיכום

כדי להגיע להבנה נכונה של עמדת המשפט העברי בעניין הסוגיה של אי ידיעת הדין עלינו לבחון בזהירות ובקפדנות את הדרגות השונות של המחשבה הפלילית בכל עבירה לחוד . אי ידיעת הדין היא הגנה מפני עונשים של מיתה ומלקות מן התורה , כי עונשיה מוטלים על חטאו של החוטא כלפי שמים . מטרת העונשים במקרים אלה היא כפרת החטא של מי שהפר את מצוות האלקים ביודעין , "בשאט נפש , " תוך מרד והתרסה נגדו ונגד רצונו . אדם המפר את מצוות האלקים מבלי לדעת את תוכן המצווה אינו עובר עבירה בדרגה כה חמורה של מחשבה פלילית . בהיעדר ידיעת החוק , אין כוונה למרוד במחוקק . היסוד הנפשי של מי שטועה בדין עומד ברמת חומרה נמוכה מזו של המורד ביודעין . לרוב דינו שוגג , כדין מי שטועה בעובדה , כי היה לו ללמוד ולא למד . בעבירות החמורות די ביסוד נפשי של שוגג לחייב את החוטא להביא קורבן חטאת במקדש כדי לכפר על חטאו . הוא אינו חייב יותר מכך . יש עבירות שהעובר עליהן מחמת אי ידיעת הדין חמור משוגג . במקרים אלה אין החוטא מתכוון לפעול בניגוד לרצון האלקים , והוא אינו נענש בעונש מיתה או מלקות , אולם היסוד הנפשי שלו חמור יותר מזה של השוגג . הוא מתכוון לפגוע בא...  To the book