ה. הפרשת תרומה טמאה

תרומה הינה אחת ממתנות הכהונה שהתורה מחייבת להפריש מן התוצר החקלאי של ארץ ישראל . יבול הארץ שלא הופרשה ממנו תרומה נקרא טבל , ואסור לאכול ממנו . אכילת תרומה שהופרשה מן היבול מותרת לכוהנים ולבני משפחותיהם בלבד , וגם זאת רק כאשר הם במצב של טהרה . נטמא הכוהן , אסור לו לאכול מן התרומה עד שייטהר . ואם נטמאה התרומה עצמה , אסור לכוהן לאכול אותה . במקרה האחרון מותר לו לשרוף את התרומה הטמאה וליהנות מן האש , למשל כדי לבשל באמצעותה אוכל אחר . על כן ברור שערכה הכלכלי של תרומה שנטמאה נמוך מזה של תרומה טהורה . מדיךתורה , אם יש לחקלאי יבול טהור ויבול שנטמא , מותר לו להפריש את תרומתו מן התרומה הטמאה ולתת אותה לכוהן כדי לפטור בכך את חובתו להפריש תרומה לגבי כל היבול , הטהור והטמא גם יחד . מובן כי מעשה כזה יגרום לכוהן נזק והפסד , כי הוא יקבל תרומה שאסור לו לאוכלה וערכה הכלכלי נמוך , אך ההפרשה כשרה ותקפה . באו חכמים וגזרו שאין להפריש תרומה טמאה על יבול טהור " כדי למנוע הפסד מן הכוהן " . מי שיש לו תוצר חקלאי משני הסוגים , טמא וטהור , חייב להפריש את תרומתו מן הסוג הטהור , או לפחות מכל סוג בנפרד , דהיינו מן הט...  To the book