א . רקע השאלה המרכזית הניצבת בפתח הדיון להלן היא האם יש להעניק משקל שווה לכל בעלי הדעות בגוף המכריע . לשאלה זו יש משמעות כאשר קיים פער ברמת הידע או במצבור החכמה בין האישים המרכיבים את הגוף המכריע — וככל שהפער גדול כן מתעצמת הבעיה . מתחדדת אפוא השאלה האם אפשר להתעלם מהפערים האלה ולקבל הכרעה על פי רוב דעות , דהיינו קול אחד לאיש אחד שהוא רוב מניין או שמא יש להביא לידי ביטוי את חכמתם של המשתתפים ולהכריע כדעת רוב החכמה שהוא רוב בניין ' . בסוגיה זו של רוב מניין ורוב חכמה עסקו ראשונים ואחרונים . דומה , שסוגיה זו עצמה מתאפיינת בכך שיש בה רוב דעות וגם רוב חכמה אך לכלל הכרעה טרם הגיעה . בסוגיות התלמודיות יש התייחסויות מספר לעניין החכמה ולהתמודדות שבינה לבין מניין , אך אין בהן עמדה מפורשת . להל ן נדון בסוגיות ובמפרשיהן . . 1 גדול בחכמה ובמניין במסכת עבודה זרה מובאת ברייתא בענייננו , ואף נפסקה הלכה כדלהלן ; ת"ר : הנשאל לחכם וטימא — לא ישאל לחכם ויטהר ; לחכם ואסר — לא ישאל לחכם ויתיר . היו שנים — אחד מטמא ואחד מטהר , אחד אוסר ואחד מתיר — אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין , הלך אחריו , ואם לאו...
To the book