על החבורה בארץ־ישראל בימי האמוראים

המונח חבורה סתם ( ובמלואו : בני חבורה ) רווח בספרות חז"ל בהוראות שונות . ההוראה הראשונית של מונח זה היא — קבוצת אנשים שנתחברו לשם מטרה משותפת , אם לפעילות חד פעמית ואם לפעילות ממושכת יותר ועד להתחברות קבועה . בימי הבית השני מצויות חבורות שנתחברו יחדיו לשם מטרות מגוונות . בהן לא ידובר כאן . במאמר זה יידון המונח חבורה בהוראה של קבוצת אנשים שנתחברו יחדיו לשם תלמוד תורה באופן קבוע . ואכן , פרשנים זיהו לעתים את החבורה עם 'בני הישיבה' . נבדוק תחילה מאימתי משתמשים חז"ל במונח חבורה בהוראה זו וגלגוליו במרוצת הדורות . אחר כך נבאר את מקומם של ( בני ) החבורה בעולמה של תורה . א דומה , שהראשון בזמן שעלינו לעיין בדבריו , הוא ר' אליעזר הגדול , שאמר : מנין אתה אומר שאם היתה חבורה של חכמים או של תלמידים שצריכים לעסוק בהלכות פסח עד חצות . לכך נאמר 'מה הערת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם' ( דברים ו כ ) . 3 מדובר כאן בחבורה שנתחברה לשם אכילת קרבן פסח . וזהו מובנו הרווח של מונח חבורה בימי הבית השני ( שבסופם עוד חי ר' אליעזר ) ובדורות הראשונים לאחר החורבן . לכן צריך חובה נעימה לי להודות אף כאן לר' מש...  To the book