|
|
אחד הפרקים הסתומים בתולדות עמנו בבבל , בימי התלמוד , ד . ם תולדותיהם ומעשיהם של ראשי הגולה . בשני התלמודים מצויות ידיעות מועטות בלבד על נושאי משרה רמה ומרכזית זו של הגולה הבבלית . מרובות יותר הן המסורות על מריבות והתנגשויות בין "בי ריש גלותא" ובין חכמים שונים . וביניהן נתייחד לו מקום מיוחד לריבו של גניבא במר עוקבא , לפי שריב זה נסתיים במותו של גניבא . להלן אנסה להבהיר את הרקע הענייני של מאורע קשה זה . תחילה נוכל לקבוע שגניבא היה חכם הלכה נודע בדורו . קביעה זו מיוסדת על ארבע ראיות מכריעות : א ) בירושלמי , עבודה זרה , ) ב"פ מא סע—ד"מב רע , ( א" נשאלת השאלה אם תורמוסין של גוי מותרין אם לאו . והתלמוד משיב ומביא מחלוקת . "רב אסר גניבא מתיר אמר רב אני זקן והוא זקן אני עלת על לבי לאסור והוא עלת על דעתו להתיר . " מכאן אנו עומדימ על גדולתו של גניבא : רב מכנה אותו "זקף / כינוי שמובנו חכם מובהק , 3 ומעמיד את גניבא כבר פלוגתא שווה לו בדרגה . ב ) רב ועמו חכמים אחרים פוקדים את ביתו של גניבא ומתאכסנים אצלו בשבת . עובדה זו מעידה על קשריו המיוחדים של רב לגניבא ( ברכות כז א . ( ג ) גניבא מוסר כמה וכמה ה...
To the book |
|
|