דברי פתיחה — דברי פרידה

אבא ז"ל איבד את הכרתו בשבת שחל בה חג שמחת תורה , בשעה עשר וחצי בבוקר . בבתי כנסת אחדים התפללו באותה שעה את תפילת יזכור ובאחרים התחילו לקרוא אז את פרשת בראשית . כל ימי חייו הבוגרים של אבינו ליוותה אותו השניות הזו שבין יזכור לבין בראשית , וזו גם השעה שבה הלך לעולם שכולו טוב — שעת יזכור ושעת בראשית . אבא נולד בברטיסלבה היא פרסבורג בשמה היהודי . עיר ואם בישראל , בית ועד לתלמידי חכמים , אך בד בבד מעוז לאנטישמיות , שאיננה יודעת גבולות . בשואה הנוראה , כנער צעיר , הוא איבד את כל עולמו , את אמו — ארנקה ואת אחיו : יחזקאל ושמואל הי"ד . כל חייו , מאז ועד יום פטירתו , לא חדל מלזכור ולהזכיר את העקדה ההיא . אך אבא לא ויתר . תמיד נאבק : לצד היזכור , תמיד חידש , תמיד מבראשית . עם עלייתו ארצה , אוד מוצל מאש , אבא התחיל ללמוד ולהגשים . כך זכה להימנות עם מיישבי ביריה , בהרי צפת — שם פגש את אמנו , רחל — ולאחר מכן נמנה עם מייסדי קבוצת משואות יצחק , בגוש עציון . הוא אך התחיל לשוב ולהכות שורשים בקרקע גוש עציון אך שוב עלה הכורת על פעלו . רבים מחבריו נפלו בקרב , ואילו הוא , עם מרבית חברי משואות יצחק , נפל בשבי...  To the book