המס ברמת הפרט

28 מהניתוח לעיל עולה כי מבחינת החברה , ההפרש בעומס המס בין תשלומי ריבית ובין תשלומי דיבידנד גורס לכך שכדאי לחברה להעדיף את המימון בחוב על פני מימון בהון עצמי . ראינו כי הריבית משולמת מההכנסה החייבת במס ואילו הדיבידנד משולם מהרווח הנקי . הביטוי המעשי להפליית מס זו הוא , שמכל שקל של רווח תפעולי המחולק לבעלי ניירות הערך מצליחה חברה הכפופה למס להעביר סכום כולל גבוה יותר לידי בעלי ניירות הערך שלה , וזאת ככל שגדלה הזרמת ההון לבעלי ניירות הערך כריבית יחסית להזרמת ההון כדיבידנד . ניתוח זה אינו שלם , שכן בעלי ניירות הערך חייבים בתשלום מס ברמת הפרט , והעדפתם את הריבית על פני הכנסה ממניות ( דיבידנד ורווחי הון ) או להפך אינה נקבעת על פי הסכום שהם מקבלים מהחברה אלא על פי הסכום הנותר בידיהם לאחר תשלום מס כפרטים , על הריבית מחד גיסא ועל הדיבידנד ורווח ההון מאידך גיסא . אם שיעור המס על הריבית שמקבל הפרט גבוה משיעור המס על הדיבידנד ועל רווח ההון , עומס המס הגבוה יותר יקזז באופן חלקי או מלא את היתרון של תשלום ריבית ברמת החברה . במילים אחרות , העדיפות של הון הלוואות לעומת הון עצמי מבחינת המיסוי נקבעת על ...  To the book