|
|
התרחיש , שבשנים הראשונות למדינה נראה בלתי אפשרי ואפילו בלתי הגיוני , לפיו יצביעו בוחרים עךבים למפלגות הציוניות , התגלה במרוצת השנים כבר ביצוע , ומפלגות שהציבו את הגשמת הציונות בראש מצעיהן , החלו לקלוט אל בין שורותיהן חברים ערבים . בתחילה רק הועסקו פעילים ערבים מכל המפלגות הציוניות בגיוס קולות , מבלי שהיו חברים במפלגות עצמן ואולם , בהמשך התחולל בין הפעילים והמפלגות תהליך דו סטרי : במרכזי המפלגות הבינו שיש להרחיב את הפעילות במגזר הערבי ולאפשר גם מידה מסוימת של ייצוג , ובמגזרים שונים של הציבור הערבי גמלה ההכרה , שהשתלבות אקטיבית במערכת הפוליטית הציונית יכולה לסייע בהשפעה על מוקדי הכוח בפוליטיקה הישראלית . הראשונה במפלגות הציוניות ששילבה ערבים בשורותיה הייתה מפ"ם . ניסיונה הראשון בפוליטיקה הערכית היה בבחירות לכנסת הראשונה ב , 1949 עת הקימה רשימה ערבית נלווית , דוגמת רשימות המיעוטים של מפא"י , בשם "הגוש הערבי העממי , '' שכללה פועלים , חקלאים ובעלי מלאכה מחיפה , יפו , לוד , עכו ושפרעם . בראש הרשימה הוצב ג'ורג' נצאר , שעמד בראש קבוצה שהגיעה מ"פועלי ציון שמאל '' ואחריו צאלח אחמד סעיד , ראש וע...
To the book |
|
|