|
|
יוכיו' 5 ביוני , 1967 שבע בבוקר . אני ניגשת בהיסוס רב לרס “ ר המדור ומבקשת : “ אולי אני יכולה לצאת עכשיו במקום בשמונה . “? “ למה ?“ מגיעה התשובה הרועמת . “ יוסי , המילואימניק , יוצא ברכב שלו ומוכן לקחת אותי לתל אביב ומשם אקח אוטובוס הביתה . “ “ אין בעיה , “ מחייך הרס “ ר , “ אבל מי שיוצא קודם חוזר קודם . “ טוב , נו , למה אפשר לצפות מרס “ ר . אני מאושרת שהסכים . היחידה נכנסה לכוננות ביום העצמאות ורק היום - אחרי 20 יום של עבודת משמרות מפרכת שלא הותירה זמן אלא לשינה - הגיע תורי לצאת לחופשה בת שמונה שעות . שנינו , הרס “ ר ואני , חפים מכל ידע על העומד להתרחש . לא עבר זמן רב ומצאתי עצמי ליד קולנוע אלנבי בתל אביב . אני מגיעה לתחנת האוטובוס ונתקלת בהודעה מוזרה ביותר : “ לרגל המצב הקו בוטל . “ אין ברירה . אני מתחילה לצעוד לעבר דרך פתח תקווה , למשרד של אבא . הוא כבר יקפיץ אותי הביתה במכונית . בדרך אני נתקלת בעוד תופעות “ מוזרות : “ שקי חול בפתחי חדרי מדרגות , אנשי הג “ א בכל מקום . “ מה קורה כאן ?“ אני שואלת את עצמי . ובעודי תוהה על המתרחש הגיע השיא צפירת אזעקה . אנשי הג “ א מתרוצצים , שורקים במ...
To the book |
|
|