אחרית דבר סוף ההתחלה

הנה הגענו , סוף כל סוף , אל סיומו של הספר העוסק בהתחלות . פתחנו אותו בהיותנו עדים לבריאה ולהבדלת האור , תוך שאנו נוטלים חלק בהשקפה דמוית אל על הבריאה כולה , ובתוכה גם אנו עצמנו . סיימנו בצפייה בהיכחדות יוסף , האיש המבריק ששרידיו הגשמיים מונחים חנוטים במצרים , הארץ שםוגדת לשמש ומתכחשת למוות . אי אפשר לסקור במילים ספורות את המחזות שראינו ואת האנשים ( והעמים ) שפגשנו , או לסכם את מה שאולי למדנו לאורך הדרך . ואולם דומה כי חזרה קצרה על השאלות והעניינים שהיו אמורים להדריך את קריאתנו , היא דרך נאותה לסיים את ספרנו . כפי שהצעתי בהקדמה , עיקר עניינו של ספר בראשית קשור בשאלה זו : האם אפשר למצוא , להנהיג ולשמר דרך חיים העולה בקנה אחד עם מיצובו האמיתי של האדם בעולם ומסוגלת לשכלל את אפשרויותיו כדמוי אל ? עם הניסיון להשיב על כך , צף ועלה מיד קושי דו צדדי . ראשית , הגם שנברא דומה לאלוהים יותר מכל היצורים האחרים , אין האדם , כפי שנברא , מגובש , שלם ומושלם עדיין : האדם הוא היחיד מבין היצורים הארציים שלא נאמר עליו "כי טוב . " האדם דמוי האל , בשל החופש שלו , המעוגן בתבונתו ומוביל לגאוותו , מועד מעצם טבעו...  To the book