פרק ה מונולוג עם פרויד

אדברה וירווח לי . —איוב לב : כ פרופסור פרויד היקר והנכבד מאוד , ארבע הרצאות על משה שלך , אבל בנוגע למה שנותר אני חש צורך פנימי לדבר אליך במישרין ולהניח לקהל לצותת , כביכול . את מקורו של הכורח הזה ( שכן אין זו גחמה בלבד ) אינני יכול לבטא באופן מפורש ומלא אפילו לעצמי . אני יודע רק שבדןה זו - שבמובן כלשהו אינה בדיונית - מאפשרת לי אורח דיבור שלא היה אפשרי עד כה , אבל נעשה עכשיו חיוני , שכן הגענו לזמן מתן דין וחשבון . כל זה ייראה לך בוודאי כעזות מצח , אבל אתה תסלח לי . הרעיון לדבר עם מישהו שאיננו נמצא אינו זר לך לחלוטין , כפי שיעיד ספרך עתידה של אשליה , שם בן שיחך היה מומצא לגמרי ; ואילו אתה ממשי ולדידי נוכח להפליא . אם כי אזמין אותר מדי פעם להשיב לדבריי , הרי שבניגוד לך לא אעמיד פנים שהדברים הבאים אינם בעיקרם מונולוג . אבל זהו מונולוג שמופנה במישרין אליך . לגבי מה שעומד כאן על הפרק , ולמען האמת עמד על הפרק כל הזמן , יש לשנינו , כיהודים , חזקה שווה . לפיכך , כשאדבר על היהודים , לא אומר "הם . " אומר "אנחנו . " ההבחנה מוכרת לך . פרופסור פרויד היקר , עשיתי כמיטב יכולתי בעניין הספר משה , ואני י...  To the book