פרק ב זיגמונד פרויד, היסטוריון יהודי

מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה . —קהלת א ט : In my beginning is my end ] בראשיתי אחריתי ] " ת— ס אליו , 0 'אי 00 קוקר ' העובדה שהיה על פרויד לפנות אל ההיסטוריה כדי לפתור את החידות היהודיות שלו , אין בה כדי להפתיע . היסטוריציזם ממין זה או אחר היה מאפיין דומיננטי במחשבה היהודית המודרנית מראשית המאה התשע עשרה , והנטייה ה"היסטורית" היא חלק מעצם מהותה של הפסיכואנליזה - מבחינה תיאורטית ומבחינה תרפויטית כאחת . אבל אם הספר משה האיש ואמונת הייחוד מציג את עצמו בסופו של דבר כהיסטוריה , איזו מין היסטוריה אפשר היה לצפות שפרויד יכתוב ? ב 1934 הוא היה בן שבעים ושמונה . תגליותיו העיקריות כבר היו מאחוריו ושולבו למכלול קוהרנטי . כפי שאפשר לצפות , ההיסטוריה היהודית היחידה שהייתה חשובה לו הייתה ההיסטוריה של הנפש היהודית , ולרדת לעומקה של זו לא היה אפשר באמצעות סריקה של שורת טקסטים אינסופית . כאן , כמו תמיד , המשימה המכרעת הייתה חשיפת השורשים . ב 1937 הוא כתב : "לפני שנים אחדות התחלתי לשאול את עצמי איר רכשו היהודים לעצמם את האופי המיוחד הזה , ובדרכי , חזרתי אל ההתחלות המוקדמות ביותר . " המקור הוא ...  To the book