|
|
הבעת ההווה באמצעות צורות יקטול אינה מוגבלת לפעלים בעלי פרופיל סמנטי מוגדר , והיא עשויה להתממש בכל פועל . שימוש זה , שרקעו במקרא , ' לא היה לחלק מן הרובד הסטנדרטי של העברית החדשה , ועם השתלבותן של צורות הבינוני במערכת פועל תלת זמנית המבחינה בין עבר , הווה ועתיד הצטמצמה מאוד תפוצתו בלשון . א"מ ליפשיץ הצביע על תהליך זה אצל ביאליק : "בעשר השנים הראשונות של שירתו לא נשתנה דרך כלל מאומה בשמוש הזמנים [ ... ] באמצע בא שנוי בשמוש הזמנים אצל ביאליק ... ] והוא ] התחיל להשתמש בבינוני להווה . " עם זאת , דחיקתו של שימוש זה מן הלשון לא הייתה מוחלטת , והוא השתמר במידת מה "בסגנון הספרותי הגבוה , ובמיוחד בסגנון הפואטי ' י . " צורות יקטול המביעות את ההווה שכיחות למדיי בזמר . קשה לקבוע את היקף תפוצתה המדויק של התופעה , משום שבמקרים רבים לא נוצר בזמר רצף נרטיבי . היחידות התחביריות עומדות בו פעמים רבות כל אחת לעצמה בלי ליצור רצף זמנים ברור , והמעבר בין זמני הפועל חופשי למדיי . ברבות מהיקרויותיה עשויה אפוא צורת יקטול להתפרש הן לעתיד הן להווה . עם זאת , נרשמו גם הקשרים לא מעטים שבהם הצורה מביעה במפורש את ההוו...
To the book |
|
|