|
|
לשון הזמר אינה מנצלת ניצול אחיד את דרכי התצורה שמקורן ברבדים ההיסטוריים של הלשון . החריגה מתחומיה של מערכת הפועל של העברית החדשה אל התקופות הקודמות בתולדות העברית מתמקדת בדרכי תצורה שמקורן במקרא , ורק צורות מעטות המזוהות במובהק עם לשון חז"ל משמשות בטקסטים . מיעוט הצורות הללו מדגיש את הנטייה המקראית של הזמר . הזמר אינו מנצל את כל דרכי התצורה המצויות במערכת הפועל המקראית , 63 גינזברג תרצ '' ד . 64 על פי בדיקה שערך בן אשר ( תשכ"ט : , ( 23-22 הצורה בפתח אינה מובאת כלל בספרי הדקדוק המודרניים . 65 כמה צורות מקוצרות מן השורש הי ) ה" עמ' ( 123 וצורות ספורות בבניין נתפעל ( עמ' . ( 130 והצורות המשמשות בו משתייכות כולן לקטגוריות הפועליות הנפוצות של העברית המקראית הסטנדרטית . דפוס זה , התורם לייחודו של הזמר כז'אנר עצמאי , התפתח רק בהדרגה . ברובד המוקדם של הזמר , שהתבסס בחלקו הגדול על טקסטים של שירת ההשכלה וחיבת ציון , הופיעו גם צורות מקראיות ארכאיות ( כגון ישליו , תעופינה ועוד ) מתוך דרכה של השירה בתקופות הללו לנצל את המצאי המקראי במלואו . ברובד הקנוני של הזמר , כמו שהוא מיוצג בקורפוס המחקר , המצב...
To the book |
|
|