סיכום

הגיית המרכיב המילולי בזמר אינה כפופה במישרין לכללים הפתטיים והפובולוגיים התקפים במערכת הלשונית בכללותה , אלא למידע הפונטי האידיוסינקרטי המאוחסן עם הלחן בזיכרונם של הדוברים . ביצוע מדויק של טקסט מסוים בנוסחו המקובל אינו מסתמך על הרגלי ההגייה הרגילים של הדוברים , אלא על היכרותם עם אופן הגייתו בנוסח המושר . אמנם רק לעתים הדוברים יודעים בעל פה את הנוסח השלם של השירים המוכרים להם , ועל פי רוב עליהם להיעזר בטקסט כתוב כדי לבצעם , אך הסתמכותם על הטקסט הכתוב חלקית בלבד . רבות מתכונות השיר המושר אינן מצוינות בטקסט או בלחן הכתובים , וביצוען דורש היכרות עם אופן הצטרפותו של הלחן אל הטקסט בנוסח המושר . מידת היכרותו של הדובר עם השיר כולו ועם כל אחד מחלקיו משתקפת בראש ובראשונה בתכונות שאינן ניתנות להסקה מן העיון בנוסח הכתוב של הטקסט או של הלחן , כמו חזרה על קטעי טקסט , תוספת של צלילים ומילות קריאה שאינם מופיעים בטקסט הכתוב , קצב השירה , השהיה והדגשה של הברות מסוימות וכדומה . אופן ביצועם המדויק של רצפי ההגיים המרכיבים את הטקסט הוא אחת מן התכונות הללו , ועשויים להיות הבדלים בין הגייתם המקובלת של רצפי הג...  To the book