יא. איומה תקונן

סוגת הקינות היא מן השכיחות בשירה העברית הקדומה וזו שמימי הביניים והיא כוללת ארבע סוגות משנה : ( א ) קינות ליטורגיות ששולבו בתפילה ועניינן חורבן המקדש וירושלים ; ( ב ) קינות לאומיות על אירועים טרגיים שאירעו לעם ישראל לאחר חורבן הבית - בארץ ישראל ובגולה , ויש מהן ששולבו בתפילה ; ( ג ) מספרות שלא נכתבו לרגל פטירת אדם מסוים , אלא להיאמר במסגרת פארה ליטורגית בעת הקבורה או במהלך שבעת ימי האבל על אדם שהלך לעולמו ; ( ד ) קינות על נפטרים . משוררי תימן יצרו בארבע סוגות המשנה הללו , אך לא הרבו בסוגת המשנה הרביעית . שלום שבזי יצר בכולן אך הוא מייסד סוגת משנה זו בשירת תימן וכמעט המשורר היחיד שכתב שירי קינה על פטירת קרוביו וידידיו . מכוח עובדה זו - בצד עובדות אחרות - הוא נחשב לגדול המשוררים בקהילת תימן . שני השירים הראשונים המובאים להלן במדור זה הם מסוג המספרות , וכבר יצר בה בן משפחתו המשורר הגדול ר' יוסף בן ישראל . לבד משני מספרות אלו כתב שבזי גם סדרה של שבעה מספרות המיועדים לשבעת ימי האבל . למספדות הללו יש אופי ליטורגי מובהק , שכן הם כתובים במבנה פייטני של חרוזות מרובעות טורים בחריזה פשוטה אאאא / ...  To the book