ויוקף עיי המיר עזאת מעזלו / מך 1 נצל על ע ^ מו , ויאמר י לו : / אל תתמה עלי , בן המלף , / אם סבן 3 נפש 1 איש כמוני , דל וחלף , / לעלות אל המעלה הזאת ולהשיג מקומף / לבקר ? היכלף ולחזות בנעמף , / ואל תחעזבהו לי לסכלות ולמעוט פחד ומוךא / ולדוקזרון דעת ועזמיךה . / כי הבוטח מהךאוי לפחד מ ^ נו ולירא £# ב / — ת אין מזור PU & ו ןאין כהה לש / . 1 ר 5 ןאולם עם כל זה , לא יאות לכל בעל שכל להניח מקום למךך הלבב ולפחד / ניעזיךאה מקום לתוחלת ןךוח והצלה ךחר , ו ןלא ישא 17 בוךת זמנו / ולא יקבל על יגונו / ואל יאבד טובו / ביראתו וברפיוץ לבבו / . T : כי ? כבר : -ד אמרו : T החכמים : ? T -: - "הסבל v " - תחבולת - : - מי שאין v •? I לו תחבולה . " T : - / ןאמר המשורר : עצל , עדי מתי — במרר לב / — משאר תשא ואת ריבו ? תמית , ק . דב פלזךתף , נ 5 שך , / תשחית יקןךף ומצבו . וחיתך ונפשך . . 2 וחלך ועלוב , ואומלל ( על פי תה' י , י . 3 . ( ולהשיג ולהגיע עד . לבקר ... בנעמך הלשון על פי תה' בז , ד . . 5 מזור למזרו על פי הושע ה , יג : רפואה למכתו . . 6-5 ואץ ... לשברו על פי נחום ג , יט . בהה גהה , מרפא . . 8-7 ולא ... ז...
To the book