המעשה האולטימטיבי של המנהיגות הוא לדעת מתי להרפות . ניסיוני מראה שמנהיגים רבים , גם כאלה שהם מצליחים מאוד , נשארים זמן רב מדי בעמדות כוח . הם לא עוזבים את התפקיד עד שהם מבינים שהם מתחילים להיכשל . אך הנזק לארגון כבר נעשה , מפני שכאשר המנהיג נוכח לדעת שהוא מתחיל להיכשל , הסיכויים הם שזה נכון כבר שנים רבות . עדיף לעזוב בנקודת זמן שנראית מוקדמת מדי . לכל אדם יש תחליף . לפעמים העזיבה היא המעשה האפקטיבי ביותר של המנהיגות . בשנת 2001 פרשתי מאינטל והרפיתי ממושכות המנהיגות באינטל ישראל . עזבתי מפני שהתחלתי להרגיש שאני חוזר על עצמי . לפעמים , בישיבות עם הצוות שלי ועם הכפופים לי , מצאתי את עצמי חושב , "כבר שמעתי את כל השאלות הללו מקודם , " ולא סמכתי על התחושה שלי שאני יודע את כל התשובות . כשאתה מגיע לשלב שבו אתה טס רוב הזמן על טייס אוטומטי , בהחלט הגיע הזמן לנחות . אנשים הופתעו מהחלטתי . התכוונתי לעזוב בשיא הישגיי , במידה רבה ממש כפי שעשיתי כשעזבתי את אינטל לאחר המצאת EPROM–ה כדי ללמד באפריקה . רבים חשבו שזה "מוקדם מדי . " חלק אפילו תהו אם אינטל ישראל תוכל להמשיך להצליח בלי שאני אמשיך ליצור הפרע...
To the book