מאס א־טיארה| פסולת השמנים של רובינזון האם אנחנו צריכים קניין?

אני אדם נחמד . וגם נדיב מאוד . החלטתי לתת לך במתנה את העצים בגני . עץ דובדבן זקן ומסוקס , שתמיד היה קרוב ללבי , וערבה בוכייה יפהפייה . הם שניהם שלך , בתנאי אחד : את חייבת להבטיח לי שלא תגדעי את העצים ולא תעשי בהם שום דבר אחר ! מה את אומרת ? המתנה מאכזבת אותך ? מדוע ? מפני שלא יוצא לך מזה כלום ? את צודקת . אבל למה בעצם ? מפני שבבעלות או בקניין של משהו יש טעם רק אם אפשר לעשות בו מה שרוצים . פחות או יותר , את אומרת . ומדוע ? בדיוק מפני שהדבר הזה שייך לנו . כל הרעיון של הבעלות , כך את אומרת , הוא שאפשר לעשות במשהו — באיזה דבר או גם באיזו חיה — מה שרוצים . משהו שאסור לי לעשות בו שום דבר גם אינו שייך לי . אולי את צודקת . אני לוקח בחזרה את העצים שלי . בקניין של משהו אין תועלת אם אי אפשר לעשות בו כרצוננו . אבל מדוע זה כך ? קניין , כך את אומרת , הוא משהו ששייך למישהו . נכון . קניין הוא זיקה בין אדם כלשהו ובין דבר כלשהו , זיקה שאיננה עניינו של אף אחד אחר . גם זה נכון ? כמובן , את אומרת . את מצביעה על האופניים שלך ואומרת : אלו האופניים שלי ! את מצביעה על הז'קט שלך ואומרת : זה הז'קט שלי ! את העיקר...  To the book