פריז| טעותו של רוסו האם אנחנו זקוקים לאנשים אחרים?

באחד מערוצי הטלוויזיה שאני עובד בשבילם לפעמים עובדת פקידת קבלה , אישה מבוגרת ובלה , הידועה בגסותה העוינת . אני בטוח שעמוק בפנים היא אדם בודד מאוד . במקום להיות ידידותית ונכונה לעזור , היא מרגיזה ועוקצת את רוב האנשים בסביבתה . אבל כאשר היא רואה את בני הקטן אוסקר , בבת אחת היא משתנה . עיניה נוצצות , כל פניה קורנים והיא עוטפת את אוסקר בליטופים . נראה שלא מפריע לה כלל שהתלהבותה מבני אינה בשום אופן הדדית . כאשר אנחנו יוצאים מהמשרד שלה , היא נותרת מאחור מלאת נחת . איני יודע דבר על חייה הפרטיים של האישה הזו . אבל אני בטוח שאין לה הרבה חברים וחברות טובים . סביר להניח שעל אף עיסוקה היא בודדה מאוד . ובדידות איננה מצב נעים אלא מעיק למדי . כך סבורים רוב האנשים . אני יכול לחשוב רק על אדם אחד שהיה אומר אחרת : הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו . ( Rousseau ) הוא היה אדם תמהוני למדי . רוסו נולד בשנת 1712 בז'נבה והתחיל את דרכו כשוליה של חרט . הוא עזב את הבית מוקדם ויצא לנדודים . הוא היה נחוש בדעתו להיות מוזיקאי , אבל הוא אפילו לא ידע לנגן בשום כלי נגינה . כל מה שיצא מהחלומות שלו היה מערכת תווים חדשה ומשונה , שלא...  To the book