ניו יורק| היה שם משהו, לא? מהו הזיכרון?

בעצם הוא יכול היה לנוח על זרי הדפנה ופשוט להיות גאה בהישגיו , אבל המנוחה אינה הולמת אותו . ישר כסרגל עומד האיש העדין בחליפת פסים אפורה בחדר העבודה שלו . עם כתפיות המכנסיים הרחבות ועניבת הפרפר באדום צעקני , זרועה נקודות כחולות , האדון המבוגר והמגונדר הזה דומה למוזיקאי או לבדרן , שריד מתקופת הזוהר של הקומיקאים בברודוויי של שנות החמישים . אבל אריק קנדל הוא לא אמן בידור . הוא חוקר הזיכרון החשוב ביותר בעולם . החדר בקומה השתים עשרה פשוט , אבל לא בלתי נוח . אין כאן מותרות . הספרים המקצועיים שעל המדף מצויים בשימוש , ומתחתם שוכב הספר העבה והבלוי , בפורמט גדול , , Principles of Neural Science החיבור הקלאסי בתחום , שהפך אותו למפורסם . על אדן החלון עומדות תמונות של המשפחה ושל עמיתים שהלכו לעולמם . מבעד לזגוגית הצבעונית רואים את צפון מנהטן , עמוק למטה זורמת התנועה של ריברסייד דרייב בסביבה קודרת של שיכוני בטון , בתים פשוטים וגדרות תיל . שבע שנים חלפו מאז קיבל קנדל את " פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה" בעבור מפעל חיים בתחום חקר הזיכרון , מפעל חיים עמוס ברעיונות תוססים ובתגליות חדשות . את המחצית השנייה...  To the book