סילס מריה| חיות נבונות בחלל מה היא אמת?

" באחת הפינות הנידחות ביקום זה , המשופע מערכות שמש מנצנצות לאינספור , היה פעם כוכב שעליו המציאו חיות פקחיות את ההכרה . זו היתה הדקה המתנשאת והכוזבת ביותר של ' תולדות העולם : ' אך רק דקה אחת בלבד . משנשם הטבע נשימות אחדות קפא הכוכב , והחיות הנבונות מתו בעל כורחן . — יכול אדם להמציא משל כגון זה ועדיין לא יעלה בידיו להמחיש במידה מספקת מה עלוב , מה אפל וחולף , ועד מה חסר שחר ושרירותי הוא השכל האנושי בתוככי הטבע . נצחים שלמים לא היה בנמצא , וכאשר זמנו יפוג , והנה לא קרה דבר . שהרי לא ניתנה לשכל זה משימה נוספת , החורגת מעבר לחיי אדם . כי על כן אנושי הוא , ורק בעליו ומחוללו רואה בו בראייה פתטית כל כך ציר שסביבו סובב , כביכול , עולם ומלואו . אך לו יכולנו להידבר עם יתוש , היינו נוכחים לדעת שגם הוא שט לו באוויר באותו פאתוס בהרגישו עצמו המרכז המעופף של עולמנו זה * . " האדם הוא חיה נבונה שבכל זאת מפריזה לגמרי בערך עצמה . כי שכלה אינו מכוון לאמת הגדולה , אלא רק לדברים הקטנים שבחיים . כמעט שום טקסט אחר בתולדות הפילוסופיה לא הציב בפני האדם ראי כה פואטי וחסר רחמים . המילים הללו , שהן אולי הפתיחה היפה ...  To the book