|
|
אומהה 1959 ה שערים המקושתים של אומהה קלאב נסגרו כמו דלת של כספת בנק מאחורי כל הבנקאים , אנשי הביטוח ומנהלי חברת הרכבות בעיר , שאותם נהג ג'ורג' – השוער השחור של המועדון – לקדם בברכה . הגברים שעלו ממשחק הסקווש במרתף או הגיעו ממשרדיהם במרכז העיר הסתובבו על יד האח הבוערת , העשויה מאריחי קרמיקה באולם הקדמי , ופטפטו עד שהנשים הצטרפו אליהן . הן נכנסו דרך דלת צדדית נפרדת בחזית הבניין המעוצבת בסגנון רנסנס איטלקי . החבורות הללו עלו בגרם מדרגות המהגוני המעוקל אל הקומה השנייה , כשהן חולפות בדרך על פני תמונה בגודל טבעי של דייג סקוטי הלוכד דגי פורל בזרם הנהר . מועדון אומהה היה המקום שאליו הגיעו תושבי העיר כדי לרקוד , לגייס תרומות , להתחתן או לחגוג ימי שנה . אך מעל הכול , זה היה המקום שאליו הגיעו כדי לעשות עסקים , כי סביב השולחנות אפשר היה לשוחח בשקט . באחד מימי שישי בקיץ 1959 נכנס באפט אל המועדון כדי לאכול צהריים עם שניים משותפיו – ניל דייוויס וגיסו לי סימן – שארגנו עבורו מפגש עם חברו הטוב ביותר של דייוויס מאז ילדותם . אביו של ניל , ד"ר אדי דייוויס , היה זה שאמר לוורן , " אתה מזכיר לי את צ'רלי מנגר ...
To the book |
|
|