ניו יורק 1956-1954 ה אווי היה תינוק קשה . בעוד סוזי הקטנה היתה תמיד שקטה ורגועה , היה האווי – כינויו של הווארד – כמו שעון מעורר שאי אפשר להפסיק . הוריו התפללו תמיד שיחדל לבכות , אך הוא רק הגביר את בכיו . הדירה נדמתה לפתע כמלאה ורועשת . " היו לו כל מיני בעיות בעיכול . ניסינו את כל הסוגים של בקבוקי החלב . אני לא יודע אם היתה לו הצטברות גזים או לא , אבל הוא היה ער כל הזמן . בהשוואה לסוזי הקטנה , הוא היה מתיש " . סוזי היתה זו שזינקה מהמיטה לשמע השעון המעורר האנושי הזה . מאחר שוורן גדל בין אבא שנשא נאומים לאמא שעברה מהתקפי זעם לפטפוט בלתי נלאה , אולי אין זה מפתיע שלמד לאטום את אוזניו למה שהתרחש סביבו . אפילו לילות הבכי של האווי לא הפריעו את מנוחתו . במשרד הקטן שבנה לעצמו בחדר השינה השלישי בדירה , הוא יכול היה לשקוע במחשבות שעות על שעות . בעבודה הוא החל להעסיק את עצמו במיזם מסובך חדש , שיהפוך לציון דרך בקריירה שלו . זמן קצר לאחר הצטרפותו לגראהם ניומן , זינק לפתע מחיר הקקאו מ 5 סנט ליותר מ 50 סנט לפאונד . בברוקלין שבניו יורק ניצבה בפני בעיה חברה בשם רוקווד ושות' – יצרנית שוקולד " עם רווחיות...
To the book