ריצ'רד היה בן שלושים ושלוש כשאובחן כחולה בלימפומת הודג'קינס בשלב IVB המתקדם . במונחים של שנת 1973 מדובר בגזר דין מוות . גידול גדול בחזהו גדל במהירות ; הסרטן כבר התפשט לטחול , לכבד ולעצמות . הגידול הממאיר שבעמוד השדרה הביא להתפוררותן של שתי חוליות . לא היה מה לעשות , לדברי ריצ'רד , מלבד לקרוא בדקדקנות את פוליסות ביטוח החיים , לסכם את הניסויים שעבד עליהם ולחשוב כיצד ייפרד מבתו בת השלוש ומבניו התאומים שנולדו חודשים ספורים קודם לכן . עמיתיו של ריצ'רד למקצוע התעקשו שיטוס לחוף המערבי וייוועץ בהנרי קפלן , אונקולוג מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת סטנפורד , שפיתח שיטת טיפול חלוצית ואגרסיבית בלימפומת הודג'קינס . במהלך השנתיים שלאחר מכן עבר ריצ'רד טיפולי הקרנות וכימותרפיה קשים שהצילו את חייו . הוא ייחס את דחיית המוות לתעוזתו ולגאונותו של הרופא שלו , גאונות שלא ידעה מנוח . " הנס החילוני" של קפלן , כפי שכינה זאת ריצ'רד , לא הדהים אותו פחות כיוון שמקורו ברופא ולא באמונה עתיקה או בתפילות . נהפוך הוא , הדבר העצים את האמונה שהחזיק בה כבר מילדות : שהמדע מסוגל להגיע להישגים בלתי נתפשים . ריצ'רד נהנה מתנופתו ...
To the book