פרחי לילך וטבעת רומית

ריצ'רד ואני התחתנו בסתיו של שנת , 1994 בדיוק באמצע הדרך בין פגישתנו למותו . חזרנו לוושינגטון בתום ירח דבש קצר אבל נהדר בוונציה וברומא — ריצ'רד חזר למדע שלו ואני לעריכת ספר שעתיד היה לצאת לאור בתוך שנה . ירח הדבש , כסמל לתקופה נטולת דאגות , הסתיים . הספר שכתבתי , דיווח מפורט על מחלת המאניה דפרסיה שלי , יבטיח את סיומו . ריצ'רד תמך חד משמעית בכתיבה על המחלה שלי . הוא אמר שמובן שיהיו לכך השלכות , חלקן יהיו צפויות ואחרות לא . החשיפה תסמן אותי כמטרה קלה לביקורת , ואין ספק שתביך אותו . הספר עלול לנחול כישלון מסחרי ולהיקטל על ידי המבקרים . למרות זאת , זה הדבר הנכון לעשות . הסובלים ממחלות נפש ובני משפחתם זקוקים לכל קול שביכולתם לשמוע . כמדען שחוקר סכיזופרניה , דובר ותיק למען בריאות הנפש ורופא שמטפל בחולים במצב קשה , הוא הכיר בחשיבותו של דיון ציבורי יותר מכולם . ברמה אישית יותר , הוא נשוי לאישה שחולה במאניה דפרסיה וחווה את הנזק שהמחלה גורמת על בשרו . כמו כן הוא היה עד לאופן שבו אני ואחרים נפלנו קורבן למדיניות מפלה ולכוחן המערער של הערות מרושעות , גם אם אינן מכוונות , שהעירו עמיתינו למקצוע הן בתח...  To the book