לראות, לדעת

ל י א ת ל ב י א החתירה לאמת , לראייה אובייקטיבית , נראית מיושנת מנקודת המבט של המאה , 21-ה מאה שנולדה לתוך הפוסטמודרניות . דומה שהפנמנו עד תום את הפרספקטיביות , את אי-האפשרות הרדיקלית לתרגם נקודות מבט , אוצרות מילים , צורות חיים . ואולם חלקים נרחבים מן הפילוסופיה העכשווית הם תגובת נגד למהלך זה . אין זה מפתיע אם כך ( ודאי לא היה הדבר מפתיע את לסלו מוהולי-נאג' , ( Moholy–Nagy ) שהראייה עמדה במרכז עיסוקו ) שרבים מהניסיונות בפילוסופיה העכשווית לבסס ריאליזם ולהחיות את מושג האמת כרוכים לבלי הפרד בדיון בפרספציה ( תפיסה . ( בפרספציה , שבמרכז הדיון בה ניצב באופן מסורתי מנגנון הראייה , מגולם הקושי היסודי באופן המובהק ביותר : הראייה היא אחד המנגנונים המרכזיים המאפשרים לנו להכיר את העולם , אך יותר ויותר אנו מגלים את אופייה החלקי , את מגבלותיה . הראייה מוגבלת , וכתוצאה מכך הידע שהיא מספקת לנו על אודות העולם הוא מטבעו חלקי , משובש . המגבלות של הראייה הן משני סוגים : מגבלות טכניות , הקשורות למנגנון הראייה עצמו , ומגבלות אפיסטמולוגיות , כלומר מגבלות שנסובות סביב העובדה שהעיניים מחוברות באופן הדוק לישו...  To the book