בעבר , רק אנשים שהיו חשופים לעין הציבור היו מוטרדים מהאפשרות שיאבדו שליטה על המסרים שלהם . הם נעזרו ביחצ"נים וביועצי סגנון כדי ללטש את תדמיתם , ואפילו אמצעי התקשורת התנהגו יותר כמגנים מאשר כמלשינים — איש לא ידע על פרשיות האהבים של הנשיאים שלנו , על הרגלי צריכת הסמים של שחקנים או על עסקאות חשאיות שחתמו אילי הון . הימים האלה חלפו לעד , לא רק לידוענים אלא לכל אחד מאיתנו . היום כולנו חשופים לעין הציבור , שוחים באקווריום מעשה ידינו . בכל מכתב אלקטרוני , סרטון וידאו , פוסט בבלוג , ציוץ בטוויטר ועדכון סטטוס בפייסבוק , אנו מוסיפים עוד פרק לתיעוד של חיינו בזמן אמת . למי שרואה את עצמו כמותג — וזכרו שכל אחד מכם אמור להתחיל לחשוב על עצמו כעל מותג — האפשרות להפיץ את רעיונותיו המצוינים ולשתף אחרים בהצלחותיו היא הזדמנות פז . אבל חסרונה של האפשרות הזאת הוא שאם פישלתם , או אם משהו השתבש , לא תוכלו להסתתר . הציבור יכול לגלות סלחנות כשהוא רוצה , אבל במקום להעמיד במבחן את נדיבותו , אני מציע לכם להתחיל לאמן את עצמכם לחשוב מראש על השלכותיה של כל החלטה עסקית שאתם עומדים לקבל . זה אולי נשמע לכם מובן מאליו , א...
To the book