|
|
פני כמה שנים הוצע לי להרצות באחת המכללות תמורת שכר גבוה מאוד . קיבלתי את ההצעה בשמחה , ולאחר הכנה מרובה הגעתי ביום הראשון של הסמסטר לקמפוס של אותה מכללה . בכניסה למכללה ראיתי שהחנייה עולה ח"ש 10 . השוער הכעוס לא התעניין אם אני מרצה או אורח . " מי שאין לו מדבקה – משלם " . מה , אני פראייר של המכללה ? חשבתי לעצמי . שכחתי שאני עומד לקבל כמה אלפי שקלים תמורת עבודתי בשעות הקרובות , והתחלתי לחפש חנייה בסביבת המכללה . בסיבוב הראשון ראיתי מקום חנייה פנוי במרחק של כ 200 מ' מהמכללה , אך לא חניתי בו בתקווה למצוא מקום קרוב יותר . מקום כזה לא נמצא , ובתחושה ששמור לי אותו מקום עשיתי סיבוב נוסף , אך אז התברר לי שהמקום כבר נתפס . לאחר שלושה סיבובים נוספים חניתי במרחק של כ 400 מ' מהמכללה , והגעתי בריצה לשיעור הראשון שלי מיוזע ועצבני . חוץ מהעובדה שאני קמצן , יש כאן עוד משהו . תופעה הנקראת אשליית האפס . זו מין תחושה קשה יחסית הנגרמת כתוצאה מהפסד קטן . אנשים לא אוהבים הפסדים , גם אם הם קטנים . את הקורס שלי במבוא לתורת ההחלטות אני פותח בשאלה הבאה . מה תעדיפו : א ) להשתתף בהגרלה המאפשרת רווח של ח"ש 100 או...
To the book |
|
|