|
|
בשנה שעברה ביקרנו , אחיותי ואני , בשכונה שבה גדלנו בברוקלין . היו אלה יומיים קסומים שראשיתם ברגע שבו פגשתי את נעמי בתחנת פנסילבניה שבמנהטן . נסענו ברכבת התחתית למלון בברוקלין ( כמה שנים חלפו מאז נסענו בתחתית לברוקלין (? ושם המתנו קצרות רוח לבואה של מימי . צעדנו שלושתנו ברחובות בדרכנו לבית הספר היסודי הציבורי 217 שבו למדנו . איזו חוויה מיוחדת לראות את המבנה הזה משנות ילדותי ועוד עם אחיותי שגם הן למדו בו ועל כן התרגשו כמוני . אבל העבר שלנו היה שונה . עבורי הבניינים הנוסטלגיים ביותר היו אלה שלאורך רחוב קורטליו , הדרך לרכבת התחתית שאותה עשיתי מדי יום בדרכי לבית הספר התיכון במנהטן . אחיותי לא למדו באותו תיכון ועל כן הבניינים האלה היו בשבילן משמעותיים פחות . כשהגענו לבית כנסת שחלונותיו נאטמו בקרשים , נזכרה מימי כיצד היא וחברתה התחבאו מאחוריו כדי לעשן . נעמי ואני לא התחבאנו מאחורי בית הכנסת מפני שלא היינו שובבות ומעולם לא עישנו . ואז הלכנו לשדרת מקדונלד , היכן שנעמי נזכרה בנסיעה היומית באוטובוס לבית הספר המרוחק שבו למדה בחטיבת הביניים — בית ספר שמימי ואני לא למדנו בו . אפילו לא ידעתי שהיא למד...
To the book |
|
|