פרק שני "אנחנו קרובות אבל שונות" השוו והנגידו

מתי מאמינה תלמידת תיכון מצטיינת , המסיימת במקום עשירי במחזור המונה מאתיים תלמידים , שהיא אינה חכמה ? כאשר אחותה מסיימת במקום השני מבין מאתיים התלמידים . מתי נערה שגובהה מטר חמישים ושמונה סנטימטרים מרגישה כמו " ענק גמלוני ? " כאשר גובהן של אחיותיה הוא מטר חמישים ושלושה . ומתי מרגישה אישה שנסעה לבדה לאיטליה וגרה שם חמש עשרה שנים שהיא אינה הרפתקנית ? כשאחותה ידועה במשפחה כאחות ההרפתקנית . אנו נוטים לזהות דפוסים באנשים ובעצמים שסביבנו משום שכך העולם נראה לנו פחות כאוטי ויותר קל לנו להתמודד עמו . גם משפחות קולטות דפוסים בניסיון להבין התנהגויות ולמצוא סדר בעולם המשפחה . לפעמים משמעות הדבר היא שאנו מקטלגים זה את זה , מתייגים בתגיות המגדירות מיהו כל אחד — ומקבעים כל זאת כאילו היינו חרקים שנלכדו בטיפת ענבר . לעתים קרובות התוויות באות בצמדים מנוגדים . כל מי שדיברתי איתה תיארה את עצמה ואת אחותה , בלי שום עידוד ממני , במונחים של שניות : " הצד שלי בחדר שלנו היה מסודר ; שלה היה תמיד הפוך " . " היא היתה הילדה הטובה ; אני הייתי המרדנית " . " אני אהבתי לקרוא ; היא היתה ספורטאית " . " אני התנהגתי כמו בן...  To the book