הגורם הראשוני של כוח מדיני הוא בוודאי מצבור הנאמנות , ההזדהות , הרגשת ההשתייכות והייחוד של האוכלוסיה במסגרת המדינית שבה מדובר . רגשות אלה מבטיחים את המשאבים לתגובה ולפעולה מתואמת 1 * 1 בחיי היומ-יום , והן בשעות משבר ומאמץ , וגם את הביטחון בהמשכיותם מדור לדור . פרט לאינטרסים הריאליים , העשויים גם לנדוד לכאן ולכאן , יש בדברים האלה משקל רב לרגשות של זהות ושייכות , אשר בתוכם תופס מקום ראשון המטען הרגשי הקשור בלשון-האם של האדם . מציאותו ועצמתו של משקל רגשי זה מתגלים בדרכים שונות . עובדה היא שבני אדם מגיבים באינטנסיביות למה שקשור בשפתם ובכתיבתה : לתקן ולשינויים בו , לחידושים , לסגנון . למרות הטרוניות המלוות את לימוד הדקדוק , מתנגדים בני אדם בעקשנות , ואף ברגשנות מסוימת , לסטיות מן ההרגלים הלשוניים שהוקנו להם . הם מעדיפים העדפה רגשית את חברת בני-לשונם , וחותרים להשלטת לשונם במסגרות רב לשוניות . הקו נפליקטים הלשוניים הידועים בהיסטוריה טאבו , כמובן , את חריפותם מרגשות אלו . אחרי כל מה שנסקר עד כה , אין צורך בשלב זה לחזור על השורשים הפסיכולוגיים והחברתיים העמוקים של ההתייחסות הזאת ללשון-האם . הה...
To the book