|
|
הסיפור "עידו ועינם" הוא אחד מן המורכבים שבסיפורת העגנונית . וכבר העירה הביקורת ש"לעומת החזית החיצונית המוצקה ובנויה יפה , ניצב עולם פנימי כיאוטי עשוי פוטומונטזיים של דמויות ורעיונות . הרי זו תשלובת של ריאליזם וסוריאליזם . עצם התרכובת ומעשי-המישזר של האלמנטים בסיפור , מעמיד אותנו בפני מערכת בדוייה ההולכת ונרקמת לנגד עינינו , שכוח כיבושה רב והיא עצמה מושגיה * לפנינו התעלמות משינויי כתיב . ומקריה במקביל למוע « א הסיפור , משמשים דוגמא ל ' לשון שבדו אותה בני-25 אדם ' - הסיפור מורכב מחוויות חוויות שכל אחת מהן "זורמת" לתוך חברתה , מבנה כיאוטי דינאמי זה של הסיפור בא לידי ביטוי בחוליותיו הלשוניות . במקום אחר בפרק זה תיארתי את ציר המלה המנחה המתהפכת כאנטנה . מצד אחד ניתן לדחוס אותה עד למינימום ומצד שני ניתן להאריכה עד למקסימום . אנטנה זו בנויה חוליות חוליות האחוזות זו בזו כאשר כל אחת מהן "גולשת" לתור השניה . אם נתבונן במרכיביו של הציר בסיפור "עידו ועינם" נראה כיצד נדחסת המערכת הלשונית עד למינימום ב"גילוי , " "גלים , " "גילת" מתרחבת עד
To the book |
|
|