ל עגמומיים יקשה להבין . אנגליה מדוע בשנות מלתוס העשרים וריקרדו תפסו של המאה את העולם השמונה במונחים -עשרה הייתה מקום עגמומי לחיות בו ; היא יצאה ממאבק ארוך ביבשת אירופה כשידה על העליונה , אך כעת נראה היה כי היא לכודה במאבק קשה עוד יותר מבית . שכן לכל מי שטרח להביט סביבו , היה ברור כי מערכת בתי החרושת המתפתחת במהירות הולכת וצוברת חוב חברתי נורא בממדיו , וכי את יום פירעונו של חוב זה אי-אפשר לדחות לנצח . ובאמת , תיאור התנאים ששררו באותם ימים ראשונים של עבודה בבתי חרושת הוא כה נורא , עד ששערותיו של הקורא המודרני פשוט סומרות לשמעו . 1828-ב פרסם דה ליון , כתב עת רדיקלי מאותה תקופה , את סיפור חייו הלא-ייאמן של רוברט בלינקו , אחד משמונים ילדי האביונים שנשלחו לבית חרושת בלאודהאם . הילדים והילדות – שהיו כולם בני עשר לערך – הולקו יומם וליל , לא רק על כל טעות פעוטה , אלא גם כדי להמריץ את חריצותם המתדלדלת . ובהשוואה לבית החרושת בליטון , לשם הועבר בלינקו בהמשך , התנאים בלאודהאם היו אנושיים למדיי . בליטון נאבקו הילדים עם החזירים על שלוליות המזון שבאבוס ; הם ספגו בעיטות , אגרופים והתעללות מינית ; ולמעס...
To the book