|
|
כאשר ניגשתי לכתיבת הספר הזה , שנתיים לאחר שפרשתי משירות המדינה , היו לי גם הזכות וגם ההזדמנות לעקוב אחר האירועים מבחוץ ולהשוות את מה שידעתי בעבר עם מה שאני יודע עכשיו . כשנכתבות השורות הללו חלפו שבע שנים מאז תקפה אל קאעידה את ארצות הברית והרסה שתי שגרירויות אמריקניות בעת ובעונה אחת . כפי שכתבתי לעיל , אני רואה באירועים אלה את הכרזת מלחמת העולם השלישית , אבל נדרשו עוד שלוש שנים ואירועי 11 בספטמבר כדי לשלהב את דעת הקהל ואת הדרגים המדיניים ולדחוף את נשיא ארצות הברית להוביל את העולם למערכה נגד האויב הזה , החמקמק והקטלני . זה אחר זה , בקצב מהיר , התרחשו הפלישה לאפגניסטן ואחריה שחרור עיראק ממשטר העריצות של סדאם חוסיין . אף על פי שחיילי ארצות הברית פרוסים בשטח זמן ניכר , נדמה שהניצחון בשני שדות המערכה הללו רחוק עכשיו יותר משהיה אי פעם . במונחים ריאליסטיים עלולה המלחמה להימשך דור או יותר לפני שתגיע לסיומה . התקפות טרור במדריד ובלונדון הולידו תוצאות ותגובות סותרות . במקרה של מדריד יכול היה הציבור להגיב מיד , מאחר שהקורבנות הרבים שגבתה ההתקפה על תחנת רכבת מרכזית יצרו טראומה בלב הבוחרים ערב בחיר...
To the book |
|
|