הצהרתו של הנשיא גשורגש בוש ביוני 2002 היתה ללא ספק הישג מרשים לראש הממשלה אריאל שרון . לא רק נשיא ארצות הברית , אלא גם מנהיגים מכל העולם אימצו את רעיון ההנהגה החלופית לרשות הפלסטינית , בלי שראש הממשלה ייאלץ לעבור מקצה העולם ועד קצהו כדי לזכות בתמיכה . הרעיון הזה נעשה אינטרס בינלאומי , לא מקומי — ישראלי — ועל כן לא נדרשה ישראל לשלם תמורתו מחיר מדיני או אסטרטגי . השיחות שנסבו על התוכנית חייבו את ישראל לתמוך בהנהגה החלופית החדשה שתקום לאחר שלחץ בינלאומי יניע את רוב חברי הפרלמנט הפלסטיני לאשר את התוכנית . בעבר הצהירה ישראל על מחויבויות מסוימות שיש לה כלפי הפלסטינים , מחויבויות שנועדו להביא להקמתה של מדינה פלסטינית , והנשיא חזר על דברים אלה בנאומו , אך דבר לא הוצע ולא נתבע בתמורה לקבלת התפישה של הנהגה חלופית . לאחר שתקום הנהגה חלופית , מה תהיה מטרתה המדינית הראשונה ? אין דבר שישווה לציטוט ישיר להבהרת הנושא הזה : וכאשר יהיו לעם הפלסטיני מנהיגים חדשים , מוסדות חדשים והסדרי ביטחון חדשים עם שכניהם , תתמוך ארצות הברית בהקמת מדינה פלסטינית שגבולותיה , וכמה היבטים של ריבונותה , יהיו זמניים עד שי...
To the book