חוות-דעת בנושא קטינים

שמואל טיאנו חלק זה בא לציין את הייחודיות שבמתן חוות-דעת לקטינים . מדובר בילדים או מתבגרים התלויים לא רק על-פי חוק אלא גם קיומית בהוריהם , ומכאן שלא תמיד יהיה קל “ לשמוע” את דיבורו הייחודי של הילד ביחס לתפיסת ההורים ולהבין מה שכל אחד מהם מנסה לומר , במיוחד באותם מקרים שבהם לא קיימת הסכמה בין הילד להוריו באשר למצבו . כמו כן , לילד ולהוריו יש לעתים ציפיות שונות מהבדיקה . בבואנו לדון בנוהל הבדיקה , עלינו להפריד בין ילדים ונוער . מדובר בשתי קבוצות גיל בעלות מאפיינים שונים , פתולוגיה שונה ותלות שונה במבוגר . מכאן נגזרת כמובן גישה שונה במקצת לשתי קבוצות הגיל . ראשית , עורך חוות-הדעת חייב על-פי חוק להיות מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר . בשנת 1981 הוכרה התמחות זו כהתמחות נפרדת מפסיכיאטריה כללית , ומשנת 1991 נחקקה כבלעדית לטיפול , ייצוג ועריכת חוות-דעת לקטינים . רוב הסעיפים שהוזכרו עלידי מחבר פרק זה תקפים לקטינים , נציין רק את השונה מהכתוב לעיל . חשוב לציין בתחילה , שקיימים מספר מערכות משפטיות שבהן נדונים ענייניהם של קטינים . אחד : בתי-המשפט למשפחה , שהוקמו לפני 20-כ שנה ביוזמתו של השופט פורת...  To the book