כבר במאה 19-ה החלה האסכולה הפסיכיאטרית הגרמנית לכתוב על התכנים של מחלות הנפש , בייחוד תכני הפסיכוזות . יש לציין במיוחד את עבודותיו של כריסטיאן אידלר Christian ) , ( Ideler שעסק בתכני מחשבות השווא , במשמעותן ובמקורן הנפשי . לדבריו , תכנים אלה הם ביטוי של מאוויים לא מסופקים , ״שירה של צרכים עצומים של הלב״ , ולטענתו ״למחלות הנפש יש משמעות״ . משמעות זו היא חלק בלתי נפרד מהמחלות , אם לא בסיסן . באותה תקופה היה ידוע מעט על מבנה המוח ותפקודו . ההתייחסות אל המוח היתה כאל ״לוח חלק״ . שלוש יכולות בלבד הוקצו למוח : היגיון , דמיון וזיכרון . שורשיהן של הנוירוזות נעוץ במאה , 18-ה כשקאלן מאדינבורו הציג 1772-ב את המושג ״נוירוזה״ כדי לתאר מחלות שניתן לייחסן לדיספונקציות של רקמת העצבים . במאה 19-ה הובחנה הנוירוזה מהפסיכוזה . ארנסט פון פויכטרסלבן ( Ernst von Feuchtersleben ) הציג 1845-ב בווינה את המונח ״פסיכוזה״ כדי לציין מחלה של הנפש המובחנת מ״נוירוזה״ או מחלה תפקודית של מערכת העצבים . מסמר כתב : ״הנוירוזות הן מצבים נוירופתיים , מצבים של מערכת העצבים , ללא נזק שניתן להדגמה . אין מדובר במערכת הצרברו-ספינ...
To the book