השימוש בחומרים כימיים והפסיכיאטריה

השימוש בחומרים כימיים כדי להקל על חוויות אנושיות קשות , כגון : כאב , חרדה ומחלה , מלווה את התרבות האנושית מקדמת דנא . עם התפתחות המבנים החברתיים , קיבלו בעלי הסמכות הדתית והרפואית את התפקיד לספק חומרים כימיים . למטרות אלו היתה מטרה נוספת , והיא ליצור מצבים נפשיים מיוחדים . אלו נתפסו כמאפשרים קשר עם האלוהות או כמסייעים להתמודד עם מצבו הקיומי של האדם . בכל חברה נשאר גם שימוש לא ממוסד בחומרים כימיים אלה כחלק מהחיים בחברה זו ( למשל , אלכוהול , חשיש ומסקלין . ( התפתחות הרפואה היתה מאז ומעולם קשורה בשימוש בתרופות , שהן חומרים הניתנים על-ידי גוף רפואי למטרת ריפוי או עזרה במצב של מחלה . הקשר האסוציאטיבי , רופא-טיפולתרופה / ניתוח , טבוע עמוק בכל חברה אנושית . החולה נוטה לעתים להבין את תוצאות התרופה בהקשר של תפיסה מאגית או בהקשר יחסי האמון עם הרופא . לעומת זאת , רישום תרופה מדגיש את תפקידו ה״כל-יכול״ של הרופא , ואין אפשרות להבין מתן תרופה מחוץ למסגרת של קשר רופא-חולה . מתן התרופה עלול לשמש גם מפלט מפני ניסיון להבין את בעיית החולה ולהתעמק בה יותר . התפתחות הרפואה המודרנית הביאה לעליה עצומה ביעילו...  To the book