הקדמה

מספר שינויים משמעותיים חלו במקצוענו 20-ב השנים האחרונות . הראשון שאציין הוא ביטול התפיסה הדיכוטומית של רנה דקארט ( Rene Descartes ) של גוף ונפש כשני ערכים נפרדים המתפתחים זה לצדו של זה . אנטוניו דמסיו ( Ant › nio Dam › sio ) היה הראשון אשר הצביע על כך בספרו “ השגיאה של דקארט . ” במקום תפיסה דו-ערכית זו , הוא מציע לראות בהתפתחות מערכת אחידה המשלבת , כבר מתחילת היצירה העוברית ואילך , את יחסי ההדדיות בין המרכיב הביולוגי , דהיינו הסומטי , לבין המרכיב הרגשי . מכאן שלא ניתן להגדיר כלל מלכתחילה שתי מערכות נפרדות , מה עוד שכל אחת מהן משתתפת באופן פעיל ביצירתה ובעיצובה של השניה . עבודות מדעיות רבות הובילו להבנה של ההתפתחות בדרך זו , ובמקום הראשון נזכיר את עבודותיו של חתן פרס נובל , אריק קנדל ( Eric Kandel ) אשר כבר בשנת , 1979 במהלך עבודתו על רקמת המוח אצל חיות , הראה שתהליך למידה יכול להוביל לשינויים בחוזק הסינפסות , ולמידה זו אף תכתיב בשלבים מוקדמים של ההתפתחות את תוכן ואיכות הזיכרון . עבודותיו הובילו אותו בשנת 1998 להראות שהמידע המקודד בגנים מופעל על-ידי החוויה הסביבתית ויוצר את הפרוטאינים ה...  To the book