בישראל חיים רבבות אזרחים שעברו את התקופה הטראומתית ביותר שאפשר להעלות על הדעת כקורבנות של רדיפות הנאצים . תקופת הרדיפות נמשכה כל שנות המלחמה . האנשים ששרדו את השואה עברו כולם סבל גופני ונפשי קשה , ואיבדו את מרבית יקיריהם . בתום המלחמה עשו הניצולים מאמצים כבירים כדי להתאושש מהטראומטיזציה המסיבית Massive ) , ( Traumatization ואכן פרשת התגברותם ושיקומם היא תופעה מפליאה . רובם הקימו משפחות חדשות , ואלו שעלו ארצה היו כעבור זמן קצר לאזרחים פעילים ויצרניים , ומבחינת רמת תפקודם והישגיהם לא נפלו משאר תושבי הארץ . בכך הם נבדלים מאנשים הסובלים מתסמונות פוסט-טראומתיות אחרות . עם זאת , רובם ככולם נשארו עם צלקות נפשיות , שגרמו להם סבל סובייקטיבי רב . בשנים הראשונות שלאחר השואה נטו הם והציבור הרפואי בארץ להתעלם מתקופת השואה ולהכחישה . מבחינה מסוימת אפשר לראות שנים אלו כתקופה לטנטית , שבה עיקר האנרגיה הנפשית של הניצולים הושקעה בבניה מחדש של חייהם , משפחותיהם ומדינתם . כעבור תקופה זו , כשהחלה הפעילות הקשורה בקבלת פיצויים על הסבל שעברו בתקופת השואה ונערך משפט אייכמן , נפתחו הפצעים הסגורים , או שצפו ועלו...
To the book