עקרונות הסיווג הפסיכיאטרי

הגדרת המושג הפרעה נפשית הבעיה הראשונה היתה להגדיר את המושג הפרעה נפשית , ובכך אף לתחום את גבולות מקצוע הפסיכיאטריה , שלעתים קרובות אינו מוגדר דיו . הוחלט לקרוא לפרק " הפרעות מנטליות , " ולא " מחלות מנטליות , " מאחר שאין עדיין מספיק ידע כדי להכליל תחת הגדרה אופרטיבית אחת של " מחלה" את כל ההפרעות הנפשיות , בהעדר ממצאים פתולוגיים ופתופיזיולוגיים או גורמים סיבתיים . בשלב זה הומשגה הפרעה נפשית כתסמונת או תבנית התנהגותית או פסיכולוגית בעלת משמעות קלינית , המופיעה אצל הפרט ומלווה באופן טיפוסי בסבל ( Distress ) או בליקוי ( Impairment ) או בנכות ( Disability ) בשטח תפקוד ( Dysfunction ) אחד או יותר , או שקיים סיכון רב יותר למוות , לכאב , לנכות או לאיבוד ניכר של החירות . מודגש כי התסמונת הנדונה לא תהיה רק תגובה מקובלת לאירועים חריגים , כגון אבל על מות אדם אהוב וכדומה . ללא תלות בסיבה המקורית , התסמונת חייבת לבטא בהווה דיספונקציה התנהגותית , ביולוגית או פסיכולוגית באדם . סטיה התנהגותית , תהא דתית , פוליטית או מינית , וקונפליקט שבין אדם לחברה לא יוגדרו כהפרעה מנטלית , אלא אם כן הסטיה או הקונפליקט ...  To the book